בוא נדבר על הפיל שבחדר. למה יש לך כל כך הרבה סינטים?
מה אני אגיד… זאת מחלה:)
ספר לנו קצת על עצמך.
אני דן אורבך. די.ג'יי, מפיק מוזיקלי, מורה. בעיקר מתעסק במוזיקה אלקטרונית, אבל הרקע שלי הוא מאוד מגוון. מתחיל ממוזיקה שחורה שגדלתי עליה כשהתחלתי לתקלט. היפ-פופ, הרגיי ודאב. והיום זה יכול להיות הרבה גוונים של אלקטרוניקה.
מה זה סאונד בשבילך?
בראש הראשונה זה משהו פנימי. משהו פיזי, בתוך הדבר הזה שבין הצוואר למפשעה, משהו שמזיז שם דברים. בין אם זה רגשות, בין אם זה איברים. זה לדעתי משהו הכי טבעי וחייתי.
ספר לנו על הלייבל שלך Powerpuff Trax
זה התחיל כפרויקט לגמרי ספונטני, אפילו בקטע של צחוקים עם השותף שלי ללייבל אייל בן שמעון הידוע גם כ Olsvager.בקורונה היה לנו המון זמן פנוי. היו לי וגם לu הרבה לופים שלא פיתחנו לכדי קטע גמור, ואמרנו בוא נעשה לייבל שנוציא בו כל שבוע ריליס של שניים או שלושה קטעים, ונראה. נעלה את זה, נוציא את זה לעולם, לבנד קמפ וספוטיפיי. ופשוט זה תפס תאוצה. כל שבוע הוצאנו רליס במשך תקופה של שנה בערך. היום זה משהו שלגמרי תפס ונמכר בבנד קמפ, ובזכות הפרויקט הזה אני מקבל היום ריליסים בינלאומיים תחת פרויקטים שלי וכנ״ל אייל, השותף שלי.
מה הדבר שהכי חשוב לדעת למי שעושה מוזיקה אלקטרונית?
בראש ובראשונה, לא לפחד. לא לפחד מאקספרימינטליזם, זאת אומרת, לא לפחד לעשות נסיונות או לחרוג מהקונבנציות או הנורמות של סולמות, תווים, של כל מיני חוקים והגדרות. מוזיקה אלקטרונית מעצם היותה מופקת באמצעים אלקטרונים ולא בכלים אקוסטיים, כבר פותחת איזשהו פתח לניסיוניות. אז לא לפחד ולהתקבע על איזה משהו ספציפי.
דבר שני זה לנסות באמת לשלב בין שני העולמות. בין העולם המדהים הזה של תוכנות ומחשב מצד אחד, לבין והעולם האולי פחות חדשני אבל מדהים בעיניי הרבה יותר של של hardware. של כלים אנלוגיים אמיתיים שאפשר לגעת בהם ולסובב אותם. בעיניי, כשאני ניגש למחשב, לעומת כשאני ניגש לקיר הסינטיים הזה, התוצאה או מה שייצא ממני יהיה שונה לגמרי.
מה הסינטי האהוב עליך?
זה כאילו קצת obvious נראה לי, אבל ה Juno 146. זה הסינטי הכי מזמין, מאוד מאוד פשוט. מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל. אין יותר מדי תתי-תפריטים. קלאסיקה. אין, זה הסאונד. כמו Gibson Les Paul או Fender Stratocaster.
מה עושה די.ג'יי טוב בעינייך?
מבחינתי זה קודם כל קריאת החדר. לדעת מתי לנגן מה. טכניקה וזה כבר דבר שהוא משני מבחינתי. בראש ובראשונה לעד מתי לנגן ואת מה לנגן. בחירת השירים והבנת החדר. שני הדברים הכי חשובים. מי שיודע להבין חדר ולנגן את הדבר הנכון בזמן הנכון. כל השאר זה בונוס.
למה אתה אוהב את מה שאתה עושה?
קודם כל, להתעסק במוזיקה כל היום זה דבר שכיף ולא נמאס אף פעם, וגם אם זה נמאס אז פשוט מחליפים לופ.למשהו אחר, או שפותחים פרויקט אחר. אני חושב שבאמת זו דרך להתבטא. בין אם זה כ- D.J. והיום כמפיק שזה עוד יותר. להגיש מוזיקה של עצמי שאני יצרתי לעולם זה בכלל מדהים.
מה טביעת האצבע שלך?
לא משנה איזו מוזיקה אני אעשה, גם אם זה יהיה לצורך לעניין טכנו, תמיד יש לי נטייה לגרוב שהוא מאוד שחור ומגיע מהשורשים שלי. המוזיקה שהתחלתי בהתחלה, כשהייתי די-ג'יי, זה היפ-הופ ו Dance hall. הפאנקיות והגרוביות הזאת שהיא לאו דווקא מזוהה עם ז׳אנרים אלקטרוניים זה משהו שאני מאוד אוהב ובאופן טבעי להכניס אותו.
